היה היה פעם לפני הרבה שנים בממלכת מרוקו מלך ושמו אדמונד.לאדמונד הייתה בת וקראו לה קלאופטרה. קלאופטרה הייתה נסיכת הממלכה אך הייתה מכוערת מאוד ואף פעם לא הסכימה להראות את פרצופה.יום אחד יצא המלך לסיור והציע גם לביתו לבוא.
"לא אוכל לבוא איתך אני מכוערת ומה יגידו כל העוברים והשבים בדרך הם ילגלגו עלי ויזלזלו בי!"אמרה הנסיכה בצער ורצה לחדרה.המלך דאג מאוד לביתו כי ידע שהיא מכוערת אך רצה שתראה את העולם בחוץ.יום אחד עלה במוחו של אחד המשרתים רעיון,כאשר שמע המלך שיש לו רעיון קרא לו מיד לחדר המלוכה.
"מהו רעיונך בחור צעיר?"שאל המלך.
המשרת קצת הסס לענות אך לבסוף ענה:"אדוני המלך בתך אכן צריכה לראות את העולם בחוץ ולכן מפני שכולם יודעים שהיא ..."הבחור הסס לרגע "המשך" פקד המלך,המשרת נבהל והמשיך מיד" מפני שאומרים שבתך מכוערת חשבתי שאולי כדאי שתשים מסכה ותצא עם אחת שמלות המלוכה שלה וכך אף אחד לא יראה שהיא...מכוערת", המלך טיפה התעצבן אך ידע שבאמת ביתו מכוערת והסכים.
בערבו של יום הלך המלך לחדרה של הנסיכה,מכיוון שלא רצה להעליב אותה עשה עצמו כלא יודע על כיעורה."מדוע את עצובה כל כך,נסיכה כמוך לא צריכה להיות עצובה שכזו"
"הו,אבא " ענתה הנסיכה בבכי מר" אני כל כך מכוערת זה לא פייר יש הרבה אנשים בעולם ודווקא בי בחרו להיות המכוערת , מה אעשה?"
המלך חיבקה וענה בהיסוס:"שמעי ביתי קודם כל אני שמח שאת בתי ובעיני זה הכי חשוב, אם את חושבת שאת מכוערת יש לי רעיון,את צריכה לצאת החוצה ולכן תלבשי מסכה על פנייך ותלבשי את שמלותיך היפות וכך אף אחד לא יבחין בכך שאת מכוערת".
הבת חשבה קצת אבל ענתה:אולי זה עזור אך אם יגלו על כיעורי לא אצא מהבית לעולם!!!"
היום הגדול הגיע בו הנסיכה עמדה לצאת מביתה, היא חבשה מסכה ולבשה את השמלה הכי יפה שלה.
המלך והנסיכה התקרבו אל הדלת יד ביד
"על החיים ועל המוות!"אמרה הנסיכה כשגופה רועד כולו.
"את תהיי בסדר" ענה לה המלך בבטחה עוד שכולו נרגש שיוכל להתגאות בבתו.
המשרתים פתחו את שערי הארמון,הנסיכה אחזה חזק בידו של אביה.
הם עלו על הכרכרה והסוסים התחילו בדהירה איטית.הנסיכה התפעלה מהאוויר הצח שהיה בחוץ.היא הסתכלה על הגבעות היפות באופק וראתה את כל האנשים
הנסיכה נאנחה :"הם כל כך יפים הלוואי ואני הייתי כמוהם,אבא" שאלה הנסיכה "אני בטוחה שאני מכירה את המקום אולי תרשה לי להסתובב לבד אני מרגישה בטוחה!!!"
המלך הסס אך לבסוף ענה :"אני מרשה לך בתי אך בחצות אבוא לקחתך ממגדל השעון,והיזהרי מאנשים שנראים לך מוזרים".
הנסיכה ירדה מהמרכבה והחלה ללכת בעיירה פניה היו שמחות אבל של שאר האנשים שעברה לידם הייתה הבעת פנים משונה , הם היו בהלם!!!
כל האנשים ראו את נסיכת הממלכה בפעם הראשונה ותוך שנייה כולם השתחוו.
לאחר הרבה זמן ראתה הנסיכה פחות אנשים,בתים מוזנחים מקום מוזר...
הנסיכה הייתה בתחילה בהלם ולאחר מכן בכתה בכי מר:"אני כל כך מכוערת ועכשיו נאבדתי מה הולך לקרות לי?" היא שמעה קולות סוסים וחשבה כי אביה בה לחפשה היא רצה למרגלות הסוסים שלפתע נפלה,הנסיכה הייתה מבוהלת וצרחה.פתאום היא התחילה לשמוע שקולות הסוסים מתקרבים היא קיוותה כל כך שלא ידרסו אותה ושזה לא משהו רע ונרדמה בשנה עמוקה...כשקמה מצאה עצמה בתוך בקתה מוזנחת היא הסתכלה סביבה וראתה כריים ועליהם סיר ובתוכו מרק שמעלה ריח רע,ארון שאחד מדלותיו שבורות ,רצפתו של הבית מלאה אבק וקורי עכביש,היא ראתה מקרר פתוח ובו היה אורז וגבינה שפג התוג התוקף שלה.
לפתע ראתה איש מוזנח ועל פניו אבק מכל עבר "מי אתה?" שאלה הנסיכה בבהלה
אני הוא ריימונד" ענה האיש."ראיתי אותך רדומה על דרך ביתי וריחמתי עלייך מאוד ולכן לא יכולתי שלא לקחת אותך לביתי אני מצטער שזה כל מה שיש לי אבל אין מה לעשות..."
"אני היא קלאופטרה הנסיכה אני יודעת שאני מכוערת אבל אין מה לעשות..."אמרה קלאופטרה והחלה לפרוץ בבכי האיש קרב אליה וחיבק אותו הוא הסתכל אליה ואמר לה:"נסיכה יפה,אל תהיי עצובה בגלל יופייך הרי את לא אשמה בכך וחוץ מזה היופי אינו חשוב אלה מה שבפנים ראי אני אדם טוב ומסתדר אם בית מוזנח שכזה ועכשיו ספרי קצת על עצמך,מדוע אף אחד אינו ראה אותך עד כה?"
הנסיכה ענתה :"זה מפני שאני פחדתי שיראו אותי כי אני מכוערת,אז החלטתי לפני כמה זמן לצאת ולראות את העולם במסכה (זה היה רעיונו של אבי)ולאחר כמה זמן הרגשתי בטחון ורציתי להסתובב לבד בעיירה אבי הסכים ואני ירדתי מהמרכבה לאחר זמן מצאתי עצמי במקום לא נודע ששמעתי את דהירות הסוס חשבתי כי זה אבי אז רצתי לעבר הסוס אך נפלתי מזע שעמד בשביל ומהבהלה נרדמתי ואז מצאתי עצמי כאן."
קלאופטרה מחתה את דמעותיה ואמרה לו בהיסוס "סליחה שאני שואלת אבל אם יש לך בית מוזנח שכזה איך הגעת עם סוסים אלי?"
האיש נאנח וענה :"היה לי חבר טוב שהוא עשיר גדול ורחבתי על סוסו רבנו היום כאשר אמרתי לו שאני שמח בחלקי בכוונה לרמוז לו איזה חבר טוב הוא,אך הוא לא הבין זאת כמו שרציתי שיבין וחשב שאני אומר שיש לו יותר מדי,חברי נעלב והוריד אותי באמצע הדרך ודהר לדרכו בכעס בעוד שניסיתי להסביר לו את כוונתי כשהמשכתי בדרכי עצוב מאוד פגשתי בך ולא יכולת להפקירך שם לבד על השביל ולקחתי אותך לביתי."
קלאופטרה ממש הרגישה בצערו של ריימונד שלפתע נזכרה באביה שאמר לה לחזור בחצות היא שאלה אותו:"הגד לי בבקשה כמה זמן ישנתי?"
אמר לה:"כנראה ששקת בשנה עמוקה וישנת יום שלם"
הנסיכה נדהמה "אוי לא!!!"בוודאי אבי מחפש אחריי ממש ברגעים אלו הוא אמר לי להיפגש בו בחצות במגדל השעון"
ריימונד חשב לרגע ומיד ענה:" מגדל השעון אינו רחוק מכאן נוכל ללכת לשם יחד ומשם אולי נמצא איש נחמד שילווה אותנו בסוסו אל הארמון,מה דעתך?"
"אני מקווה שיהיה טוב ושלא יכאבו לי רגליי אבל בו נצא!"ענתה הנסיכה בגאווה והם יצאו לדרכם.בדרך התיידדו השניים וסיפרו על ילדותם
"אני נולדתי פה בארץ ,אמא שלי מתה בלידתי ואבא שלי מת ממחלה שאיני יודע את שמה
כשהייתי בן ארבע וחצי אז פגשתי את החבר שלי שרבתי איתו היום והוא ואני נהיינו חברים טובים,הוא לקח אותי לביתו והוריו גידלו אותי ברצון רב.כשגדלתי לא יכולתי יותר להישאר שם ואמרתי להם תודה והלכתי ,אך כמובן שלא הפסקתי להיות איתם בקשר.הם הביאו לי קצת כסף והצלחתי למקם את עצמי ולקנות לי אוכל וכך גדלתי,עד שהיום רבתי איתו..."
הנסיכה הייתה המומה למשמע הסיפור המזעזע הזה עלו בראשה מחשבות רבות איך הוא הצליח לחיות כך מסכן שכמוהו הם הגיעו למגדל השעון ולאחר כמה דקות מצאו איש נחמד שיסיע אותם אל הארמון עד מהרה הם הגיעו לשם ונכנסו אל הארמון.רימונד רצה להשאר בחוץ אך קלאופטרה לא הסכימה לו. היא רצה לחדרו של אביה ופתחה את דלתות החדר האב יש בחדר עצוב ושדמעות בעיניו על ביתו האבודה כשראה אותה הוא קפץ משמחה "קלאופטרה ,בת יקרה שלי אהובה שלי היכן היית?"
קלאופטרה חיבקה את אביה וסיפרה לו את כל הסיפור ולבסוף אמרה:"אבא, אני רוצה שתכיר את ריימונד האיש הזה הוא זה שהציל אותי "ריימונד נכנס אל חדר המלוכה והשתחווה המלך סימן לו לעמוד והלך אליו הוא אמר:"תודה על שצלת את בתי איך אוכל להשיב לך תגמול?" ריימונד ענה:"אין צורך אדוני המלך להשיב לי תגמול הרי עשיתי מה שכל אדם היה עושה" קלאופטרה הזיזה את אביה לצד ואמרה לו מה להשיב לו כתגמול,המלך התקרב אל ריימונד ואמר :"כך הנה לך כסף בו תוכל לקנות לך מזון וביתך יבנה בקרוב מחדש בתוך העיירה ובקשר לחברך אני בטוח שלקלאופטרה יהיה רעיון מוצלח אני שוב מודה לך ועכשיו לך החוצה המשרתים שלי יסיעו אותך אל ביתך החדשה ריימונד יצא מהחדר והמלך אמר לביתו :"אני שמח שאת הבת שלי"
והם חיו באושר ואושר לנצח.
